סוף סוף החלטתי. החלטתי להעביר בכתב את זיכרונותי. להעביר בכתב על מנת למנוע ויכוחים עתידיים בין צאצאי, חברי, מכרי וסתם מתעניינים במה שבאמת קרה בעולם בזמן ששהיתי עלי אדמות.
את תולדות העולם בשלושת החודשים הראשונים של חיי סיכמתי בשכבי על הגב, על גבי שולחן טיפולים בחדר שלי, בביתנו בעיר מולדתי. המועד היה יום הולדת שלושה חודשים. בשנתי הראשונה חגגו לי יום הולדת כל חודש.
חזרה ליום ההולדת שלושה חודשים וההתקהלות. כנראה שגם הוריי הרגישו שהגיע הזמן שאכיר את המשפחה בצורה מסודרת, עובדה, כולם שהוזמנו התייצבו. הראשונים שבאו היו הלויסונים. בראש התייצבה דודה לאה, אחותו של אבי יחד עם אחיותיה, דיני ופאולה, וסבא שלי קלונימוס בן דוד הלוי, שעל שמו נקראתי גם אני קלונימוס. קלונימוס זה שם יווני, שפירושו שם טוב, קלו זה טוב, ונמוס זה שם, יחד שם טוב. שם זה היה מקובל במשפחת לויסון מדורות (לויסון תרגום לגרמנית של "בן לוי"). מצאתי מצבות עם השם קלונימוס עוד מהמאה ה-11 למניינם במפעל אבן ליד הקתדרלה בעיר שטרסבורג שהיום בצפון צרפת. היו שם מצבות של דוד בן קלונימוס הלוי ושל קלונימוס בן שמעון הלוי, ושל יהודה בן קלונימוס הלוי, כך שנראה שזה היה באמת מנהג משפחתי שבכל דור שני יהיה קלונימוס במשפחת הלויים. עד כאן הקשקוש בקשר לשמי.
חזרה לשבת בבוקר שטוף השמש. מצטרפים ללויסונים דודות דה- וינטר. מדובר בשושנה (רוסיה) ופרידה, נשותיהם של מנוס (עמנואל), ופרדנינד, אחים של סבי מקס (מרדכי) דה- וינטר, אב אמי. גם סבתא דה-וינטר, לאה (לינטיה) אם אמי נוכחת ומשוויצה בנכדה הראשון. כל הגברות הנכבדות האלה מסתכלות ועוקבות איך אימי משכיבה אותי על חיתול נקי ומתכוננת לחתל אותי החתלה מקצועית.
ואז אחת הדודות מבקשת לראות איך החלמתי מברית המילה. אמא מפסקת את רגליי וכולן רוכנות, מתבוננות, בודקות ובוחנות את הברית. והנה פתאום נכנסה בי רוח שטות. לחיצה קטנה, מחשבות על מים זורמים, על מפלי הניאגרה, ולבסוף על הגייזר הגדול ב-ילוסטון פארק באר"הב, "הזקן שתמיד אפשר לסמוך עליו" (Old Faithful). ספירה לאחור, מעשר לאחת ואז.... אז כמו בניו זילנד... שפריץ נהדר מתפזר לכל עבר !!! כולם ישר חשו, הבינו והרגישו שהוכל תקין.
היום אני מעל שבעים וברוך השם, האינסטלציה שלי פועלת גם היום כמו אז, ללא דופי... טפו טפו טפו... פיש-פיש פיש.
